ראשית דבר / ד"ר מרדכי נאור

ב-1 ביוני 1925, יצא לאור הגיליון הראשון של "דבר" עיתונה של הסתדרות העובדים. ברל כצנלסון עמד מאחורי חבלי הלידה הארוכים של העיתון, שסיים חייו מקץ 71 שנה, ב-21 במאי 1996.  בחלקה של תקופה זו, היה "דבר" העיתון החשוב, הגדול והמשפיע ביותר בארץ ישראל.  ד "ר  מרדכי  נאור, סופר וחוקר תולדות ארץ-ישראל. שכתב וערך למעלה מ-100 ספרים בנושאי ארץ-ישראל, העם היהודי והתקשורת הישראלית, תרם באחרונה את חלקו גם בפרשת "עיתון דבר" בספר נפלא, נקרא בשקיקה, הוא מייחד את מחקרו ב-25 השנים הראשונות של דבר.  בספר "ראשית דבר".

ספרו של ד"ר מרדכי נאור, - ראשית דבר מתרכז בשנות הבראשית והעיצוב של דבר - 1950-1925. ברוב השנים האלה הוא גם היה העיתון הנפוץ ביותר בארץ. סיפורו של  העיתון לדידו של נאור, הוא במידה רבה גם סיפורם של היישוב היהודי  בארץ-ישראל  ושל  ישראל הצעירה.

  "דבר" היה במשך שנים רבות העיתון הנפוץ ביותר בארץ וגם המשפיע ביותר. הוא נחשב למעין העיתון הרשמי של הנהגת "המדינה שבדרך" ושל מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. ראשי היישוב והמדינה כתבו בו, ומי שרצה לדעת מה קורה ב"חלונות הגבוהים" דאז – קרא את "דבר". בעוד שהמנהיגות הפוליטית, בראשותו של דוד בן-גוריון, סיפקה את "החומר והלבנים" להקמת הבית הלאומי, שהפך בתש"ח-1948 למדינת ישראל, הרי ש"דבר", בהנהגתו של ברל כצנלסון תרם את ה"רוח", את הנשמה היתרה, את התשתית התרבותית-עיתונאית. 

הספר חושף את הסיפורים שמאחורי הקלעים, את המאבקים הפנימיים, את התחרות המתמדת עם עיתונים אחרים, ואת העימותים עם הצנזורה הבריטית והגזרות שהוטלו על העיתון, לרבות סגירתו בידי השלטון הזר לפרקי זמן קצרים. משתתפי העיתון נמנו עם "כוכבי" התקשורת של העת ההיא, כגון נתן אלתרמן  במדורו "הטור השביעי" ואריה נבון בקריקטורה השבועית.

ספר זה הוא מחווה לעיתונות שהייתה: עיתונות שיש בה חדשות, אך לא פחות מכך דברי הגות וספרות. דבר היה במשך שנים רבות ראש חץ של עיתונות  כזו, עד שדעך. הספר מספר על דבר, על מתחריו, ועל ימים שהיו ושלא יחזרו עוד.

דבר״, שלאיש מקברניטיו לא הייתה הכשרה מקצועית בעיתונות, הפך לעובדה מוגמרת ויצא לדרך. ״זה היה סיפור הצלחה מהרגע הראשון״, מציין נאור ומצביע על כך שביישוב, שבו היו בסך הכל 250 אלף איש, הופץ העיתון ב־17 אלף עותקים, מה שמתורגם ללמעלה מחצי מיליון במספר האוכלוסין כיום.

 שמץ של חיוך מעלים העמודים בספר, המתארים את משחקי החתול והעכבר שניהל העיתון בעל הדימוי הירחמיאלי משהו עם שלטונות המנדט והצנזורה שלהם. ״העיתון חטף הרבה פעמים עונש סגירה״, מספר נאור. ״מכיוון שלא צריך היה רישיון לעיתון חד פעמי, היו מוציאים אותו בשם בדוי זמני כמו ׳הגה׳ או 'דבר מועצת פועלי ת״א'״.

 נאור מביא בספרו עדויות לא מעטות על שנעשה מאחורי הקלעים של העיתון, כמו הסערה הלא קטנה חולל גיליון ״דבר״ שהופיע לאחר מותו של זאב ז׳בוטינסקי, מנהיג התנועה היריבה לעיתון הפועלים, ב-4 באוגוסט 40׳. העיתון לא רק שהקדיש לו את כל העמוד הראשון, אלא שהוקדשה לו כותרת ראשית גדולה במסגרת שחורה, כפי שנהגו לכבד אישיות מכוחותינו שהלכה לעולמה. אליהו גולומב, מפקד ״ההגנה״, הוזמן לכתוב על המנוח. מי שהיה חתום על ה״מחדל״ היה שז״ר, שנקרא עקב כך לבירור בוועד הפועל של ההסתדרות, שם היו שדרשו את פיטוריו. שז״ר טען אשר טען והתקבלה החלטה שעל העיתון לקחת בחשבון בעתיד את דעות ההסתדרות והמפלגה.

 ל"דבר" הייתה "אימפריה" גדולה של עיתונים-נלווים: לילדים, לנשים, לאנשי כלכלה, עיתונים באנגלית, גרמנית וערבית, עיתון לתפוצות, עיתון עממי מצולם ועיתון מנוקד לעולים שזה מקרוב באו. גם הוצאת ספרים גדולה הייתה לו, שסיפקה לרבבות קוראיו ספרי-איכות במחיר מוזל.   תולדות "דבר" בשנים תרפ"ה-תש"י (1950-1925) הן גם תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל בימי "המדינה שבדרך" ושל ישראל בשנותיה הראשונות. אנשי "דבר" ראו עצמם שליחי-ציבור ובתוקף ראייה זו ערכו את עיתונם ואת שאר העיתונים שהוציא בית "דבר". 

הספר יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד  הוא מקיף 15 פרקים ב-326 עמודים ומחירו המומלץ בחנויות 88 שקלים.

    כך נראה העמוד הראשון של הגיליון הראשון של "דבר", 1 ביוני 1925