כוכבים ופסים בארץ ישראל / ד"ר מרדכי (מוטקה) נאור

מתי החלה המעורבות האמריקאית בארץ ישראל? האם היה זה במקרה או שנציגים אמריקאים בתגובה למעורבות אנגלית ביקשו לשים רגל גם באזורינו? על שאלות אלה ואחרות מנסה לענות ההיסטוריון והסופר ד"ר מוטקה נאור בספרו החדש שיצא בימים אלה לאור:  כוכבים ופסים בארץ ישראל 1840-1948 ובו עשרים מאמרים המתארים את תולדות הנוכחות האמריקאית ופועלה בארץ ישראל בדורות הקודמים.

גם בספר זה, מצליח ד"ר מרדכי (מוטקה נאור) , בדרכו המיוחדת והמרתקת  להוכיח ולהסביר כי ההתעניינות האמריקאית בארץ ישראל מוקדמת הרבה יותר מהידוע: ראשיתה במחצית הראשונה של המאה ה-19. הרגשות הדתיים-הנוצריים פיעמו בליבותיהם של מיליוני אמריקאים ומתקני עולם ו"משיחים" לשעה עוד הגבירו התעניינות זו. הקמת מושבות של מאמינים נוצרים שהמתינו בארץ ישראל לאחרית הימים המתקרבת, הוסיפה נדבך נוסף, שגרם לתסבוכות לא מעטות, ואף להתערבות צבאית ראשונה.

במאה ה-19 הייתה ארץ-ישראל פרובינציה מרוחקת באימפריה העות'מאנית המתפוררת, שימי הזוהר שלה חלפו זה מכבר. המעצמות הגדולות של הזמן ההוא עשו בשטחי טורקיה כרצונן, בתוקף הסכמי הקפיטולציות שהפכו את הקונסולים הזרים לכל-יכולים. אל הקונסולים של מדינות אירופה נוסף גם הקונסול האמריקאי, אף שארצות הברית טרם הייתה מעצמה עולמית. לקונסולים האמריקאים השונים, החל מאמצע המאה ה-19, הייתה משימה כמעט לא מוכרת במרחב הדיפלומטי האמריקאי – לטפל בכמה מאות אזרחים אמריקאים בארץ-ישראל, שהקימו מושבות שמעליהן התנופף דגל הכוכבים והפסים. בסך הכל היו ארבעה ניסיונות התיישבות כאלה – שניים ביפו, אחד בירושלים ואחד – קצר ימים – מדרום לעיר בדרך לחברון.

 הפרק הראשון בספרו מקדיש מוטקה נאור להתערבות האמריקאית ב"עלילת דמשק" שהחלה ב-15 בפברואר 1840, הוא מרחיב לאחר מכן על פעילותיו בארץ ישראל של הקצין האמריקאי ויליאם פ. לינץ', אך חלק גדול מספרו של נאור מוקדש להקמתן ופעילותן של שלושת המושבות האמריקאיות שפעלו במחצית השנייה של המאה ה-19 ביפו ובירושלים. "הר התקווה" של קלורינדה מיינור שהפך להר הייאוש לאחר  הרצח הקשה שהיה במקום, גורלה המר של "מושבת אדמס" מצפון ליפו, בריחת התושבים והתרסקות היוזמה וכן אמריקן קולוני בירושלים שהביאו לארץ חידושים בתחום החקלאות והפכו לצלמי הארץ. 

בספרו מרחיב מוטקה נאור על ביקורו המיוחד בשרידי הר בתקווה, ביפו ובארץ ישראל, של חתן פרס נובל, הרמן מלוויל, מחבר הספר הנודע "מובי דיק", שבמשך שנה 1856- 1857 סייר באירופה ובמזרח, כתב יומנן מפורט כשארבעה עמודים מיומן זה מוקדשים לאירועים הקשים שהיו בהר התקווה. נאור מביא גם קטע מיומנו של מלוויל על עתיד היהודים ועתידה של ארץ ישראל: "הרעיון להפוך את היהודים לאיכרים הוא מופרך. קודם כל, ארץ יהודה היא מדבר, עם כמה יוצאים מן הכלל. שנית, היהודים שונאים חקלאות, כל אלה המעבדים אדמות בארץ ישראל – הם ערבים. היהודים אינם מעזים להתגורר מחוץ לערים המוקפות חומות, גם לא בכפרים, מפחד תגרת ידם של הערבים והטורקים. נוסף לזאת, מספר היהודים בארץ ישראל הוא קטן, ואיך יובאו לכאן אלה המפוזרים בארצות אחרות? רק על ידי נס".... כותב מלוויל.

עוד ניתן למצור בספר פרקים על הפעילות האמריקאית בתקופת המנדט והקשרים בין השלטון בארצות הברית לתנועה הציונית ערב הקמת המדינה. ספר מרתק, חשוב ובעיקר מרכז יחדיו את הידוע עד כה במעורבות  האמריקאית המוקדמת באזורינו.

הספר, בכריכה דקה, שיצא בהוצאת "אריאל", מכיל 192 עמודים כולל נספחים בהם תאריכון בקורות המעורבות האמריקאית המוקדמת במזרח התיכון.