בית חולים עין גדי בת"ר הוקם על ידי פורשי "המבראה" מרחוב ביאליק

בתי־חולים אלה היו חלק ממערך האשפוז של היישוב ומערכת הבריאות הלאומית ייעדה להם תפקידים שונים בשעת חירום. סיפור הקמתם והפעלתם של בתי החולים הפרטיים על־ידי רופאים שזה עתה עלו ארצה, לעתים תוך כדי התמודדות עם קשיים רבים ושונים, משתלב בסיפורה של ראשית הרפואה בארץ, ונועד לעורר עניין בקרב כל מי שההיסטוריה של הרפואה בארץ־ישראל קרובה ללבו. רוב המוסדות הללו נסגרו עוד לפני הקמת המדינה או בשנותיה הראשונות וזכרם הלך ונשכח עם השנים. הספר נכתב ,כך טוען אבישי גולץ במבוא לספרו, במטרה לשמר את סיפורם של מוסדות אלה ושל רופאיהם, ולברר את חלקם בבניית תשתית מערכת הבריאות של המדינה־שבדרך.

בפרקי המבוא עוסק גולץ מעט בגלגולו של המושג בית חולים במהלך ההיסטוריה, הוא מספר על בתי החולים של הקהילות היהודיות, בתי החולים בארץ ישראל ובתי החולים הפרטיים. המחבר מגדיר היטב את תחום חיבורו בכך שהוא עוסק רק בבתי החולים הפרטיים בתקופת המנדט ולעיתים הגדרה זו גרמה בספר להתעלמות גם  מכמה מוסדות רפואיים חשובים אחרים שנעלמו, כמו למשל אותו מפעל רפואי אדיר ברמת גן   "החלמה" , שנוסד ב-1934 על ידי אגודת עזרה לחולים כרוניים בראשות ד"ר דבורה בלוך-בלומנפלד, רעייתו של ראש עיריית תל אביב לשעבר דוד בלוך, שהיה מוסד ציבורי שניזון מתרומות אך ללא זיקה מפלגתית. מוסד רפואי זה איפשר במרוצת השנים טיפול רפואי, מנוחה ומרגוע למספר רב של חולים נזקקים ממקומות שונים בארץ.

את ספרו מחלק אבישי גולץ לפרקים לפי הערים ומקומות היישוב בהם הוא סוקר כמעט אחד לאחד את בתי החולים הפרטיים שנפתחו שם. מביא עדויות, שמות, תוכניות, לעיתים בהרחבה ולעיתים בתמצות רב, כנראה ככל אשר היה על ידו להשיג במהלך מחקרו. ביוני 1872, ד"ר מקז סנדרצקי פתח את בית החולים הפרטי לילדים ברחוב הנביאים בירושלים, בית חולים זה היה הראשון וסלל את הדרך ליתר בתי החולים הפרטיים בארץ ישראל. בסקירה הירושלמית מפרט גולץ פרט לבית חולים זה גם על בית החולים למחלות עיניים של ד"ר טיכו, בית החולים לילדים של ד"ר כגן, בית החולים ליולדות של ד"ר קרבלניק, בית החולים הר הצופים ועוד.

ביפו מספר אבישי גולץ על בית חולים דג'אני ובתל אביב על בתי החולים גלעד, המבראה ברחוב ביאליק, בית החולים עין גדי, פרויד ליולדות, דנציגר, סנטוריום תוחלת ואסותא. ברמת גן מובאים פרטים על בית החולים של ד"ר אברבך לימים רמת מרפא ובית חולים רפאל. חיפה זוכה בספר לאיזכור נרחב בין היתר בתי החולים בתר, מולדה, אמהות, עזרה, בלומנטל ואלישע. עוד נזכרים בתי החולים בנהריה, גדרה, רחובות, פתח תקוה וחדרה.

לקראת סוף הספר מביא אבישי גולץ עדויות מארכיון המדינה על בקשות שהיו לבתי חולים פרטיים שלא מומשו, סיכסוכי עבודה  ואפילו שביתות שהיו בבתי חולים אלה.

אבישי גולץ נולד בחיפה, בוגר הפקולטה לרפואה של הטכניון. פרופסור חבר קליני בפקולטה לרפואה בטכניון. ניהל את מחלקת אף־אוזן־גרון וניתוחי ראש וצוואר בקרייה הרפואית לבריאות האדם – 'רמב"ם' בחיפה. יושב ראש החברה הישראלית לתולדות הרפואה. כתב את הספר 'רפואת אף־אוזן־גרון בארץ־ישראל 1911-1948' (2009). הספר 'בתי־חולים פרטיים בארץ־ישראל' נכתב במהלך ארבעה חודשי שבתון חורף במרכז לחינוך רפואי ע"ש פרופסור משה פריבס, הפקולטה למדעי הבריאות של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, בהנחיית פרופסור שפרה שורץ. פרופ' אבישי גולץ רופא בכיר, מחלקת אף אוזן גרון, ניתוחי ראש וצוואר בקריה הרפואית רמב"ם. בוגר הפקולטה לרפואה בטכניון, חיפה. התמחה במחלקת אף אוזן וגרון, וניתוחי ראש וצוואר ברמב"ם.  ממקימי יחידת אף אוזן וגרון בבית החולים ע"ש רבקה זיו בצפת. בעל תעודת הוקרה מהאקדמיה האמריקאית לאף אוזן וגרון על תרומתו לאיגוד זה. תחומי מחקרו  דלקות ותפליטים באוזן התיכונה בילדים, ליקוי שמיעה תחושתי- עצבי פתאומי ופגיעה במערכות השמיעה ושיווי המשקל בעקבות חשיפה לרעש.