מאת אילן שחורי

עשרים ושתיים שנה לפני הקמת אחוזת בית (תל אביב), החלה ההתיישבות בשכונת נווה צדק. במקביל ליציאת השכונות היהודיות מתוך חומות העיר העתיקה של ירושלים, ביקשו היזמים שמעון רוקח ואהרון שלוש להביא לתהליך דומה גם ביפו. נווה צדק ושכונת "נווה שלום" שהוקמה שלוש שנים אחריה נחשבות ובצדק ל"אמא ואבא" של תל-אביב.

היוזמה להקמת שכונת "נווה צדק" היתה של שמעון רוקח, ראש קהילת יהודי יפו ומייסד האגודה "עזרת ישראל", בסוף המאה ה-19.  יחד עם אחיו אלעזר סייע ליהודי יפו שגרו אז בצפיפות איומה ובתנאי תברואה ירודים.

רוקח חבר לבעל הקרקעות אהרון שלוש וכבר ב-18 בינואר 1886 נחתם ספר התקנות של השכונה החדשה, שאמורה היתה להיות חלק מהעיר יפו ושמה נלקח מדברי הנביא ירמיהו: :"כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ".

תחילת ההתיישבות בשכונה הצפונית של יפו החלה שנה וחצי לאחר החתימה  על התקנות ומקובל לראות בתאריך 14 באפריל 1887 ( כ' בניסן תרמ"ז)  כיום ייסוד השכונה. אגב, בדיוק באותו יום,  22 שנה מאוחר יותר, התקיימה הגרלת המגרשים לאחוזת בית, הנחשבת כיום ייסוד תל-אביב.

ארבעים ושמונה חברים נרשמו לשכונה החדשה. אהרון שלוש עצמו גר באותה עת בבית בודד צפונית ליפו על אדמה שהייתה בבעלותו. גם האדמות עליהן הוקמה נווה צדק היו בבעלות משפחת שלוש. שלוש מכר חלק מאדמותיו במחיר נמוך ובתנאי שהבנייה תחל מיד. אחד הסעיפים בתקנון השכונה היה שוויון מוחלט בין החברים ובהגרלה שהתקיימה זכו 10 משפחות להיות הראשונים שיקימו בה את ביתם. אהרון שלוש, שהתגורר בגבול השכונה טרם הקמתה, הצטרף לשכונה החדשה מעט מאוחר יותר ובנה בה את ביתו המפואר.

בניית השכונה התבססה על עיקרון של קואופרטיב כשכל מתיישב מפקיד בכל חודש סכום כסף וזאת עד לסיום הבנייה ולהשתכנותם של כלל המתיישבים. תוך שנה הוקמו עשרת הבתים הראשונים של נווה צדק צפונית-מזרחית ליפו ובמרכזה נחפרו מיד שתי בארות מים. עם הזמן נבנו שכונות נוספות מסביב לשטח המקורי.

בתקופת העלייה השניה נווה צדק פורחת ורבים מהאינטלקטואלים של בני עלייה זו מבקשים לגור בה, סופרים ואנשי רוח כמו הרב קוק, הסופר ש"י עגנון שלימים זכה בפרס נובל לספרות (התגורר בשכונה בשנים 1909-1912 והיטיב לתאר את הוויתה, נופיה ודמויותיה בספרו תמול שלשום), המורה ש. בן-ציון, הסופרת דבורה בארון, המוציא-לאור יוסף אהרונוביץ, הסופר יוסף חיים ברנר, המשורר דוד שמעוני והצייר נחום גוטמן .

ערב מלחמת השחרור סבלה נווה צדק מהתקפות ערביי יפו ובשנות החמישים והשישים הלכה והתדרדרה עד שבסוף שנות השבעים השקיעה עיריית ת"א בשכונה עשרות מיליוני שקלים, מה שהוביל להקמת מרכז התרבות סוזאן דלאל שהביא לפריחתה המחודשת של השכונה.

בשכונת נווה צדק כיום שפע של אתרים היסטוריים בולטים: בפינת הרחובות פינס ולילנבלום, עדיין ניתן לראות את חזית ראינוע עדן, בית הקולנוע עצמו שפעל עד אמצע שנות ה-70 נהרס, אך המעטפה נשתמרה מתוך כוונה לשלבה בבניין עתידי.  מייסד  אחוזת בית ות"א עקיבא אריה וויס, היה המתכנן של הראינוע הראשון שהוקם ביוזמתו של מאיר דיזנגוף עוד ב 1913, לאחר שראה מבנה דומה בעת ביקורו באלכסנדריה. זה היה המוסד המפואר ביותר בסביבה ערב מלחמת העולם הראשונה. למעלה מאלף כיסאות הובאו מווינה, גג הראינוע היה פתוח והסרט הראשון שהוקרן בו היה "ימי פומפיאה האחרונים". את השם "עדן" העניק למקום הסופר שמחה בן ציון ואת המילה ראינוע, חידש במיוחד לכבוד בניין הזה, אליעזר בן יהודה.

בסמוך לראינוע עדן, ניצבים הבתים התאומים  של אהרון שלוש. מייסד השכונה הקים לשני נכדיו הבוגרים זוג בתים זהים לחלוטין כדי שלא יקנאו אחד בשני. אחד המבנים הופגז בעת התקפת חיל האוויר המצרי על ת"א למחרת הכרזת העצמאות.

כמה בתים משם, ברוקח 21 פעלה  בתקופת העלייה השנייה מערכת "הפועל הצעיר" ובו התגוררו עורך הפועל הצעיר יוסף אהרונוביץ ומי שהייתה רעייתו הסופרת דבורה ברון. הבית שכונה שנים רבות "בית הסופרים" התפרסם גם בשל העובדה שהסופר יוסף חיים ברנר השכיר חדר בקומה השנייה בבניין. לאחר שנות הזנחה רבות שופץ הבניין על ידי משפחת הצייר נחום גוטמן ובמקום נפתח מוזיאון גוטמן. בקצה הרחוב, רוקח 2,  ניצב ביתם של שלמה ורבקה אבולעפיה. שלמה, נכדו של הרב חיים אבולעפיה מחדש היישוב היהודי בטבריה, הגיע לנווה צדק יחד עם אהרון שלוש ואף הקים את ביתו בסמוך אליו. בקומה השנייה של הבית השכיר אבולעפיה חדר צנוע לסופר שמואל יוסף עגנון, שם כתב את הרומן הגדול שלו "תמול שלשום" על החיים בנווה צדק וראשית ימיה של ת"א.

אחד הסמלים של שכונת נווה צדק הוא גשר הרכבת (גשר שלוש) המחבר בין נווה צדק ליפו. הגשר הוקם  בעת ייסוד קו הרכבת ב 1892 אך נבנה מחדש על ידי הבריטים ב 1918 לאחר ששדרגו  את פסי המסילה הצרים  לסטנדרט האירופאי. מאחורי בית שלוש מצוי מרכז סוזאן דאלל, מרכז התרבות התל-אביבי לבלט ותיאטרון. בסוף המאה ה-19 שימש המקום כקריית החינוך העברית הראשונה באיזור יפו על מגרש שהיה שייך לכי"ח (חברת כל ישראל חברים). במקום הוקמו ב-1909 בית הספר אליאנס לבנים ובית הספר לבנות שמאוחר יותר נשא את שם מנהלו יחיאל יחיאלי. במתחם פעל גם הסמינר למורות ע"ש לוינסקי, שעבר מאוחר יותר לרחוב בן יהודה.

 בתקופת מלחמת העצמאות שימש בית ספר אליאנס מטה של האצ"ל. ברחבה המחברת בין שני בתי הספר, הוצב לוח זיכרון  למייסדי השכונה מפסיפס של תמונות, מעשה ידיו של האמן דוד טרטקובר הגר כבר שנים בשכונה.

(מסגרת)

הכותב אילן שחורי, הוא עיתונאי, חוקר תולדות ת"א וא"י  ומורה דרך מוסמך. באחרונה הוציא לאור את הספר "חלום שהפך לכרך", במסגרת  שנת המאה של תל אביב. אילן שחורי גם מקיים הרצאות על ראשית תל אביב ועורך סיורים על פי הזמנה, בעברית ובאנגלית. שחורי גם עורך ומפעיל אתר המתמקד בתולדות העיר תל אביב בשם "תל אביב שלי" בכתובת:

http://www.mytelaviv.co.il     

פניות והזמנות לאילן שחורי באמצעות המייל:

ilan@mytelaviv.co.il